על הפללה אפלה - "הוי דן את כל האדם לכף זכות"

ברור לעיני כל, שחברתנו סובלת ממחלה כרונית ושמה - הפללה - אשר זורעת אימה, איבה ודיבה בארצנו הקטנטונת. למיטב עניות דעתי, ניתן להאשים כמעט כל אחד ואחת בפלילים, וביתר קלות ניתן להאשים בפלילים את נבחרי ועובדי ציבור, מן הטעם שיש יותר דינים החלים עליהם מתוקף תפקידם, לשבט או לחסד, כפי שאנסה להראות.

רבים וטובים ממני, יעידו כי אחד מהאירועים הכי נוראיים בחיים מתרחש כאשר מדינת ישראל מאשימה את הפרט בפלילים וחירותו עומדת בסכנה, זאת לצד הבושה שנגזרת על הפרט, משפחתו ומכריו. הכפילו את הבושה שבעתיים אם האשמה מופנית כנגד רמי המעלה.

בשנת 1977 נפל דבר בישראל, הידוע כמהפך פוליטי שבו מפלגת הליכוד תפסה את השלטון לראשונה.

שנתיים קודם לכן, ביום 26.5.1975, מונה יועץ משפטי חדש לממשלת רבין, כב' השופט בדימוס, אהרון ברק, לימים נשיא בית המשפט העליון, הידוע לשמצה בקרב בוחרי הימין והידוע לשבח בקרב בוחרי השמאל, בהערכה והפשטה הרואית.

בזמן כהונתו של ברק כיועץ משפטי לממשלה, גלוי וידוע לנו עמידתו האיתנה לאחר חשיפת פרשת חשבון הדולרים של בני הזוג יצחק ולאה רבין ז"ל בשנת 1977, וכוונתו להעמיד את בני הזוג לדין פלילי, ובכך נסללה הדרך לפרישתו של רבין ז"ל מראשות הממשלה ולהסרת מועמדותו מהבחירות שהתקיימו בשנת 1977, מבלי להעמידו לדין פלילי (אלא רק את אשתו). ככל שהמידע באינטרנט מדויק דיו, אפשר להכתיר את אהרון ברק כמי שהניף את חרב ההפללה על נבחרי הציבור הבכירים ביותר ושומה על בוחרי הליכוד לזקוף לזכותו את תפיסת השלטון כבר בשלב מוקדם יותר.

לאחר מכן, באמצע שנת 1978 במועד שאינו ידוע, אהרון ברק בכובעו כיועץ המשפטי לממשלה, עשה שימוש בסמכותו שהייתה קבועה בזמנו בסעיף 13(ב) לחוק חסינות חברי הכנסת, זכויותיהם וחובותיהם, תשי"א-1951, לפיה רק היועץ המשפטי לממשלה יכול להגיש לכנסת בקשה בדבר נטילת חסינות מחבר כנסת בגין עבירות פליליות שאינן קשורות במילוי תפקידו כחבר כנסת. בהמשך לבקשתו של היועמ"ש לממשלה ברק, החליטה הכנסת ביום 17.7.1978 ליטול את חסינותו של ח"כ שמואל בן יוסף רכטמן ז"ל, בשל אשמה של לקיחת שוחד על ידי עובד ציבור (ביום 3.1.1979, רכטמן ז"ל הורשע בבית המשפט המחוזי ונושא מאז בתואר הנלוז של חבר הכנסת הראשון שריצה מאסר מאחורי סורג ובריח).

ומה קרה מספר ימים לפני כן, ביום 9.7.1978 ? אהרון ברק - בעודו מכהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, ובעוד הבקשה שהגיש מכוח תפקידו להסרת החסינות של ח"כ רכטמן מונחת בפני הכנסת - נבחר לכהונת שופט בית משפט עליון, על ידי ועדה שהרכבה דומה להיום: 3 שופטי עליון, 2 חברי ממשלה, 2 חברי כנסת ו-2 עורכי דין (החוק שחל בזמנו נקרא חוק השופטים). לפי דבריו של אהרון ברק בעצמו, רק ביום 1.8.1978, הודיע ברק לראש הממשלה מנחם בגין ז"ל ולשר המשפטים שמואל תמיר ז"ל על פרישתו מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה, לאחר 3 שנים בלבד, ורק לאחר בחירתו לעליון כפי שעולה מתיעוד דבריו בפרישתו מתפקיד היועץ המשפטי לממשלה מיום 1.8.78 (המינוי של ברק נכנס לתוקף ביום 22.9.1978 על פי החלטת נשיא המדינה יצחק נבון ז"ל) .

אם במועד הבחירה של אהרון ברק על ידי הוועדה, הייתה בידיו הסמכות הבלעדית, כיועץ משפטי לממשלה, לבקש מהכנסת את הסרת חסינותו של כל חבר כנסת לצורך העמדה לדין פלילי, אזי ברור כשמש שחברי הכנסת שישבו בוועדה ובחרו ביועץ משפטי לממשלה מכהן לשפיטה עליון, מנועים היו מלבחור בו בשל ניגוד עניינים חריף, שכן בכיסו של המועמד לשפיטה, ברק, מצוי שוט אימתני שעלול להצליף בהם, כפי שקרה עם ח"כ רכטמן עליו השלום, בדיוק באותה עת.

ניגוד עניינים חריף אף יותר, חל גם על שלושת שופטי העליון שישבו באותה ועדה שבחרה באהרון ברק, וזאת לאור סעיף 26 לחוק השופטים שחל בזמנו, לפיו "לא תוגש תביעה פלילית נגד שופט אלא על ידי היועץ המשפטי לממשלה...". כלומר, גם השופטים היו מנועים, מקל וחומר, לבחור בגורם היחידי שאוחז בסמכות להעמידם לדין פלילי כיועץ משפטי לממשלה מכהן בתפקיד.

לפיכך - 7 מתוך 9 חברי הוועדה למינוי שופטים, מנועים היו מבחינת משפטית לבחור לכהונת שופט, את כל מי שמכהן כיועץ משפטי לממשלה ואשר אוחז בשוט הפללה כנגדם באופן בלעדי. מקרה חמור כזה, קרה גם בשנת 1960, כאשר כב' השופט בדימוס, חיים הרמן כהן ז"ל, מונה לכהונת שופט בית המשפט העליון בעודו מכהן בתפקיד היועץ המשפטי לממשלה. למזלנו, מבחירתם של ברק וכהן ז"ל, לא ידוע על מקרה נוסף של בחירת יועץ משפטי לממשלה מכהן בתפקידו, לכהונת שפיטה בישראל.

בנסיבות אפלות אלה, אפשר לסכם:

1. נפל פגם משפטי מובהק בהליך בחירתם לעליון של כהן ז"ל וברק שיבדל לחיים ארוכים - פגם אשר משליך ישירות על התוקף של פסיקותיהם ופסקי הדין של השופטים, החברים בוועדת המינויים הבוחרת.

2. הלוקים במחלת ההפללה היו יכולים, בכפוף לדיני ההתיישנות, להאשים בפלילים לא רק את אהרון ברק וחיים כהן ז"ל, אלא להאשים גם את חלק מחברי הוועדה למינוי שופטים, בעבירה פלילית של מרמה והפרת אמונים (סעיף 284 לחוק העונשין).

3. אלו שלוקים אנושות במחלת ההפללה היו לבטח מסוגלים, בכפוף לדיני ההתיישנות, להאשים את ברק, את כהן ז"ל, ואת חברי הוועדה, אפילו באחת מן עבירות השוחד (סעיפים 290-295 לחוק העונשין).

   
   

מכל מקום ולשיטתי, היותה של מדינת ישראל דו ערכית, יהודית ודמוקרטית, מחייבת לאמץ מתווה הפללה בריא יותר-מוטה לכף הזכות- מצווה חשובה ביהדות - "בצדק תשפוט עמיתך" (ויקרא י"ט, ט"ו)